למה ילדים מפסיקים לצייר לקראת בית ספר?
במהלך שנות בית ספר ילדים רבים זונחים את הציור לטובת הכתיבה עצמה.
ההסברים לתופעה זו, זוקפים זאת בעיקר למנגנוני הביקורת העצמית המתפתחים בגיל ההתבגרות כך שהילד שבגר והפך לנער מביט עכשיו על ציוריו במבט ביקורתי, דורש מעצמו להגיע לרמה גבוהה של ציור ריאליסטי ומדויק, ומבקש להגיע לציורים העושים שימוש בפרספקטיבות מורכבות.
מטבע הדברים, ילדים רבים מביטים על ציוריהם בשלב זה בתסכול של ממש.
הרמה הקוגניטיבית שלהם לא תואמת לרמת הציור אליה הם מצליחים להגיע, ואז הם מעדיפים לזנוח את הציור או לחילופין להפוך את הציור לאוטומטי, כך שרוב הציורים הם סוג של קריקטורה או איור שחוזר על עצמו.
למעשה, בשלב זה רק המוכשרים לציור ימשיכו ויעמיקו את כישוריהם.
על פי רוב השלב הזה מתרחש לא לפני סביב טווח הגילאים של כיתות ד', ה', ואז ניתן יותר ללמוד על הילד מתוך כתבי היד שלו. בהמשך, כשהילדים מגלים העדפה להקלדה על מחשב ניתן שוב לחזור לציורים, אך הפעם במשימות מורכבות יותר ומתאימות לגילו.
תקן הכתיבה בכיתות הנמוכות
לאורך שנים רבות לא התייחסו כלל לכתבי יד של ילדים, כיום מקובלת יותר ההתייחסות הזו אבל היא מחייבת למידה מעמיקה של התקן של הכתב הילדי.
מסתבר שכתב היד של הילד משתנה מדי מספר חודשים (בניגוד למבוגרים שכתב ידם גם משתנה אבל בטווח זמן גדול יותר).
בגלל השינוי המהיר בכתב היד, הסיקו בטעות שהכתב אינו בשל לאבחון, אך אין הדבר כך – בדיוק כפי שניתן להסיק מסקנות על עולמו הרגשי של הילד מתוך השרבוטים של גיל שנתיים ושלוש – שגם הם נראים לעין לא מקצועית כקשקוש לא בשל –
כך גם ניתן להבין מכתבי היד של ילדים על עולמם הפנימי אפילו החל מכיתה א'.
יחד עם זאת תקן הכתיבה מאוד חשוב להסקת המסקנות הסופית, למשל בכיתה א' נפוצה יותר כתיבה בלחץ חזק מאוד וחריטה על הדף בשילוב אותיות גדולות מאוד ועגולות.
כאשר האותיות נראות כך בכיתה א' מדובר בנורמת כתיבה תואמת גיל , אך אם הכתיבה ממשיכה להראות כך גם לאחר חופשת פסח של כיתה ב' כאן כבר המסקנות יהיו אחרות.
אחד השימושים המוצלחים לדעתי, הקשורים לאבחון ציורים וכתבי יד עם ילדים גדולים הוא בעצם ההתייחסות לאבחון עצמו.
הציור והאותיות הופכים לאמצעי לתקשורת מול הילד, דווקא ברגעים שבהם המילים נגמרות – אפשר "לגייס" את האותיות ואת המשמעות הגרפית, ולשוחח עם הילד באופן מעמיק על רגשותיו ועולמו הפנימי.
חשוב להדגיש שהאבחון עצמו אינו נתלה באות אחת, אלא ניזון מהצלבה של כמה עשרות סימנים בכל הנוגע להסקת מסקנות על טבעו ואופיו של הילד, יחד עם זאת, לעיתים ניתן לשוחח עם הילד על הסגנון בו הוא בוחר לכתוב אות מסוימת ולהתמקד במשמעות הסימבולית של סגנון כתיבתה.
ביישנות בכתב היד
הוריו של אורן בן 6.5 מציינים שהוא ילד מוצלח לכל הדעות.
בבית הספר המורה אינה מפסיקה להתפעל ממנו ומכישוריו. יחד עם זאת, הם מבקשים לבדוק דרך כתבי היד מדוע אורן מגלה ביישנות לא ברורה בסיטואציות של שיחות עם מבוגרים? "אין לו במה להתבייש", לדברי אביו, "והוא מתנהג כמו ילד קטן…"
כתב ידו בהחלט לא מאפיין את הכתיבה התמה המאפיינת את כיתה א' – האותיות שהוא כותב קטנות, ולא עגולות מדי, הוא אינו נוהג ללחוץ בלחץ חזק מדי על הדף ואפילו ניתן לראות בין השורות כמה אותיות שהוא מעניק להן את העיצוב הייחודי שלו – כל המגמות האלה מאפיינות את סגנון הכתיבה של שלהי כיתה ב' ומעידות בכך על רמתו הגבוהה של אורן מבחינה קוגניטיבית ורגשית.
מצד שני, האותיות נכתבות באיטיות ובמחושבות של ממש, אורן כאילו נזהר בזמן שהוא כותב, הוא מקפיד להדביק את הגב של האות א' (הקו הישר) לעיגול שלה והמרווחים צפופים וקרובים.
התופעה הזו, מאפיינת את העובדה שלמרות חוכמתו הרבה אורן מגלה דפוסי התנהגות של ביישנות, בעיקר כאשר הוא ניצב אל מול מבוגר סמכותי.
מתוך כתבי היד עולה שעם חבריו לכיתה הוא מתקבל כחבר שנעים לשחק בחברתו, הוא יודע להתגמש ולהתפשר ועדיין יודע לשמור על נוכחותו ודעותיו שלו.
אך כאשר הוא ניצב אל מול דמות סמכותית, הוא חושש שמא אינו טוב דיו.
למרות שרמתו הקוגניטיבית הניבטת מהציור היא גבוהה מאוד, ניכרת סבלנות לפרטים קטנים, ריכוז והקשבה לטווח ארוך וחלוקת קשב איכותית ואף גבוהה לגילו, כאשר הוא כותב אותיות גבוהות (כמו ל') למשל הוא משפיל את ראשה של האות וממעט להעלותה גבוה מעל השורה. אורן זקוק לחיזוק בכל הנוגע לתקשורת עם מבוגרים, ואין יותר טובים מכם, הוריו, כסוכני פתרון עבור קושי זה.
מעמד חברתי ומקובלות בכיתה
הוריה של בת אל בת ה 6.8 מבקשים לבדוק דרך כתב ידה כיצד ניתן לסייע לה לשפר את מעמדה החברתי בכיתה א'.
לדבריהם, נראה שהילדה התחילה את כיתה א' 'ברגל שמאל', והם מבקשים לבדוק האם אפשר לשנות את המצב הזה?בת אל, היא ילדה חיננית ומלאת קסם אישי.
כתיבתה מזכירה יותר את תקן הכתיבה המאפיין את כיתה א', כך שהיא משקיעה לחץ רב בעת הכתיבה, וממעטת לחבר בין האותיות. נדמה כך שכל אות 'חיה' בפני עצמה, ואפשר להבחין בין השורות שהיא משקיעה מאמץ רב בתהליך הכתיבה עצמו.
בת אל, למרות גילה הצעיר סובלת מנידוי חברתי בכיתתה, בעיקר משום שהיא ממהרת להתרגז ולעיתים קרובות כנראה ומוצאת עצמה בעיצומו של מאבק פיזי בינה לבין ילדות אחרות בכיתה.
האופן שבו היא כותבת את האות ף' יכול להיות תחילתה של שיחה עמה על התחושות המלוות אותה בבואה לכיתה: כמו האות גם היא בוחרת להתכנס בתוך עצמה, ולשמור את כל קצוות האות קרוב קרוב אל המרכז.
לבת אל יכולות רבות, היא מוכשרת בכל הנוגע לביטוי ורבלי, אך מקפידה להתבטא כך בעיקר בסביבת מבוגרים, כאשר היא נמצאת לבדה עם בנות גילה (קבוצת השווים) היא מרגישה מאוימת וחוששת על מעמדה החברתי.
במקרה של בת אל, אני ממליצה להמשיך ולבדוק במקביל גם את כתבי היד או הציורים של אחיה ואחיותיה משום שיתכן והפתרון למצב החברתי אליו נקלעה מצוי גם המערכת היחסים הזו – ילדים רבים משחזרים דפוסי התנהגות עם אחיהם גם במסגרת החברתית של בית הספר, כאשר תהיה תמונה ברורה יותר לגבי האופן בו היא חווה את מערכות היחסים שלה עם אחיה ואחיותיה, יהיה גם ברור יותר מה מאיים עליה מבחינה חברתית.
נכון לעכשיו, מתוך העולה מכתבי היד, בת אל מרגישה מדי יום במאבק טריטוריאלי מחודש על מעמדה, היא מרגישה שתמיד היא צריכה להוכיח עצמה ולעלות בכישוריה על שאר הבנות, מיותר לומר שזו תחושה שקשה מאוד להתנהל עימה מדי יום.
שנות בית ספר הן שנים חשובות בהתפתחותו של כל ילד.
רוב המבוגרים לא זוכרים כמעט את החומר שנלמד אז, אך הם גדושי זיכרונות לגבי ההתנסויות החברתיות והתחושות הרגשיות שליוו את הלימודים.
במקרים רבים האבחונים לבדיקת מוכנות לכיתה א' מתמקדים בבשלות הרגשית והחברתית ופחות במוכנות הקוגניטיבית, ולא בכדי. הבשלות הרגשית והחברתית הם הצדדים המהותיים והמשפיעים ביותר על התפתחותו של הילד, ובין יתר הביטויים שלהם, כתב היד והציורים בגיל זה מעידים גם הם על האופן בו הילד חווה את סביבתו ועל הרושם שהיא מותירה בו לשנים הבאות.
