משמעות הצבע השחור בפענוח ציורי ילדים

 

"ילדים אוהבים לצייר בשחור ואין זה סימן לטראומה !"

מפענחת ציורי הילדים מיכל וימר שוברת מיתוסים!

"הציורים הם שפה, שבעזרתה אנחנו מפענחים מה הם מרגישים וחושבים", אומרת מיכל וימר ,תרפיסטית באמנות, בוגרת לימודי פסיכולוגיה, ומפענחת ציורי ילדים . מיכל מנהלת את המרכז הישראלי ללימודי פענוח ציורי ילדים והדרכת הורים ומעניקה ייעוץ משפחתי.

"השפה הזו כל כך זמינה, הרי הם חוזרים מהגן עם הציורים, הם תלויים על המקרר ומספרים לנו הכל" גם אני הרמתי גבה לשמע עיסוקה, כפי שאתם ודאי עושים ברגע זה, ולכן נתתי לה לבחון את ציוריהם של ילדיי, ואבחנתה השאירה אותי בפה פעור.

מהקשקוש המשורבט על הדף, שלא הייתי מעיפה בו מבט שני אילולא הייתי האמא הגאה, היא אמרה לי דברים כל כך נכונים, עד לתיאור מראה חיצוני מדויק. וימר נשבעת שאת הכל היא רואה מהציורים.
היא סיימה תואר שני בטיפול בהבעה ויצירה, עברה והעבירה השתלמויות במכון אדלר, פרסמה כתבות על הורות במגזינים להורות ובמסגרת משרד החינוך, הוציאה ספר מהודר בנושא פענוח ציורי ילדים שנקרא: "המדריך השלם לפענוח ציורי ילדים", ובין לבין גם התחתנה וילדה שלושה ילדים.

זה נכון שכאשר ילד מצייר בשחור זה סימן שיש לו בעיות?
"זה מיתוס. אצל הילדים הצבע השחור לא מתקשר עם אבל כמו אצלנו. הצבע אינו תלוי תרבות. ילדים אוהבים לצייר בשחור כי הוא מהווה קונטרסט עם הצבע הלבן של הדף. אני יכולה להראות לך סימני מצוקה בציורים צבעוניים של פרחים ולבבות. ציור אינו משוואה מתמטית. מצוקה מתבטאת בקו, ברעידה, רגרסיה בציור, כשפתאום הילד מצייר דמות באופן שאינו מתאים לגילו, למשל ילד בן חמש שיצייר דמות עם ידיים שיוצאות מהראש"

הורים באים אלייך להדרכת הורים כשהילד מתחיל להתנהג מוזר?
"לאו דווקא. אנשים פשוט סקרנים לדעת מה קורה רגע אחרי שהגננת סוגרת מאחוריה את הדלת.

מה קורה לו בגן? לאו דווקא מבחינת התעללות חלילה, אלא איך הוא מסתדר מבחינה חברתית, אילו כשרונות כדאי לחזק אצלו כדי להגביר את בטחונו העצמי. הורים רוצים להבין יותר את הילד מבלי לחשוף אותו ליותר מדי שאלות וחקירות".

את הקריירה שלה התחילה וימר בהתמחות בכתבי יד של ילדים. דווקא הדברים היומיומיים שפענחה ועזרה לפתור, הם שעזרו לה להחליט לפענח גם את "כתב ידם" של הפעוטות, הלא הם ציוריהם. לשאלתי כיצד הורים מגיבים אליה כאל אוטוריטה בתחום חינוך ילדיהם, היא צוחקת.
"ברגע שאני יורדת לפרטי פרטים והורים מבינים שאני באמת מפענחת את הציורים נכונה, אנחנו בונים ביחד את הפתרונות לבעיות, ואני מתאימה אותם להורים.
להורים אימפולסיביים, למשל, לא אגיד 'הילד זקוק לזמן איכות', כי הם רוצים פתרון מיידי יותר, וגם כל ילד זקוק לזמן איכות ספציפי. אני תופרת תוכנית בהתאם לילד ולהורים, בסביבה הטבעית שלהם.
ההורים שמגיעים אלי להדרכת הורים או ללימודי הדרכת הורים הם מלכתחילה הורים מעורבים, אבל מה לעשות שיש היום קריירה, וריצות לחוגים, ומטלות של הבית ואין זמן לשבת ולחשוב איזו מין אימא אני.

הציורים נותנים אפשרות לשבת ולחשוב מה טוב לנו, אילו הורים אנחנו רוצים להיות, מה טוב לילד ומה טוב לנו. זה עושה סדר בבלגן.
דברים שאני אומרת דרך הציור יהיו תקפים גם לעוד חמש שנים ויותר, כי יש קווי אופי שאינם משתנים.

אני לוקחת ציורים מתקופה ארוכה, מורידה אלמנטים סביבתיים ונשארת עם כל מה שלא משתנה כמו יצר תחרות, רגישות, חוסר רצון להתעמת וכו'"

מה לגבי ציורים של ילדים ללא ידיים?
"שוב, מיתוס שאומר שילד שמצייר דמות ללא ידיים מרגיש שאינו יכול לעזור לעצמו. זהו מיתוס כה מקובל, עד שאני מקבלת בערך שתי פניות כאלה בשבוע. או שמרימים אליי טלפון ואומרים לי בהיסטריה ' הילד שלי מצייר דמויות ללא ידיים', או מקרים בהם גננת הזמינה הורים ואמרה להם /תשבו. אני רוצה לדבר על מה שקורה בבית, ברור שקורה משהו'.
גננות היום מאוד מודעות, וזה חיובי, אבל בעיקרון המיתוס הזה של דמות ללא ידיים צריכה להדליק נורה אדומה רק כשהילד מעל גיל שבע. גם במקרה הזה שהגננת זימנה את המשפחה, בדקתי את הציורים של הילדה, בת חמש, ולא מצאתי שום סימן להתעללות או לבעיה בכלל. המשכנו כמובן להיות ערניים, אך חוץ מהציור לא היה שום סממן התנהגותי .
בגיל שבע ילד כבר אמור לצייר ידיים, והיעדרן מסמל בעיה. עבדתי במועדוניות של ילדים בסיכון, שם יכולתי לראות שילד מצייר למשל לכל בני המשפחה ידיים, ורק לעצמו לא. יש מקרים קיצוניים שהורים מגיעים אלי מהיום להיום, ולעיתים אני מפנה להמשך טיפול במקום אחר".

מה מצריך פנייה מיידית?
"כל שינוי התנהגותי דרסטי בהתנהגות של הילד, מחייב בדיקה.

מעבר לזה, לא תמיד פונים בגלל מקרים קיצוניים, לפעמים ילד הופך להיות פתאום עצבני ומרוחק, וההורים מרגישים שאין עם מי לדבר. בציורים רואים הרבה דברים שקשורים ליום יום שלך עם הילד או הילדה, ויכולים לסייע לשיפור איכות החיים של כל המשפחה."

מה לגבי ציורים של דמויות ללא פה? מעיד על צורך לזעקה לעזרה?
"לא בהכרח. יש ילדים חולי אסתמה שמציירים דמויות ללא פה, אבל אם אין בעיה פיזיולוגית, לפעמים היעדר הפה מעיד על קושי בתקשורת. זו שפה שנייה בפני עצמה, וצריך להתבונן במכלול השלם. גם בציור של פרחים ופרפרים צריך לדעת לקרוא, ואולי למצוא שם בעיה. לגבי דמויות עם שיניים, שהרבה אנשים חשים שזה סימן לתוקפנות, בדרך כלל מופיעות אצל ילדים שעברו טיפול שיניים כלשהו"

מה לגבי ילדים שמציירים מפלצת?
"שוב, צריך לערוך בדיקה מקיפה מתקופות שונות ועוקבות, אבל לעיתים קרובות ילדים פשוט מציירים דמויות שהם אוהבים מסרטים אהובים עליהם."

מה המקרה הכי מוזר שהגיע אליך ?
"היה ילד כבן שלוש שהגיע לקליניקה וצייר ציור שנראה בבירור כמו איור של ריאות.הסבתי את תשומת לבה של האם לדמיון ושלושה ימים אחר כך, האימא מתקשרת אלי ומספרת שהילד חלה בדלקת ריאות.

אגב, בזמן שצייר את הציור לא היו כל סימפטומים למחלה. אז המטרה שלי כמפענחת ציורים היא לא לאבחן או לחזות מחלות, אך ילדים מציירים גם את מצבם הגופני ויש לזה השלכות על ההתנהגות שלהם, דפוסי ההקשבה ועוד."

 

מאת: מיכל וימר- מנהלת המרכז הישראלי ללימודי פענוח ציורי ילדים והנחיית הורים 

 

רוצה לדעת עוד על ציורי ילדים? 

לרכישת הספר  "המדריך השלם לפענוח ציורי ילדים " בהנחה  לחצו כאן

להרשמה ופרטים בנוגע לקורס "פענוח ציורי ילדים והדרכת הורים" במחיר שאסור לפספס  לחצו כאן